הסורבאהר פותח בתחילת המאה ה-19 באותה עת היו גם הסיטאר בסגנון הקאייל וגם הרודרה וינה בסגנון הדרופאד . הסורבאהר היווה מעיין נקודת מפגש.מקובל להתיחס לסורבאהר כסיטאר באס ומספר נגני סיטאר מופיעים עם הסורבאהר על מנת להציג את החלק הראשון של היצירה 'האלאפ' ובסיטאר על מנת להציג את הקומפוזיציה .
מבחינת המבנה הכלי זהה למבנה הסיטאר- מיתרים סימפטתיים לתהודה ומיתרים ראשיים למלודיה, תיבת תהודה מדלעת חצויה, וגוף וצוואר העשויים מעץ (טיק או טון-צפצפה הודית) הסורבאהר גדול יותר, כך שמבחינת הצליל ניתן להגיע לצליל באס הדומה לרודרה וינה.
מבחינה טכנית הנגינה הינה כמו בסיטאר נעזרים במפרט אצבע 'מיזרב' וניתן לנגן יחסית מהר אך הכלי נשמע במיטבו בנגינה האיטית והמדיטטיבית של האלאפ.
